נובק האדם, האמן היהודי
והישראלי בן החורין
נובק – האדם
מעורבותו של נובק בתהליכי הקמת המדינה מבחינה צבאית, כלכלית ואמנותית פתחו בפניו חלונות והזדמנויות לפתח מיומנויות מקצועיות מתוך אינטואיציה, אינטליגנציה ויכולת למידה אוטודידקטית. תבונתו ויכולתו להסתגל לכל מצב ולהפיק ממנו את הנדבך הבא, אלה הם אשר עיצבו את אישיותו. מיום שעמד על דעתו ניחן ברוח סקרנית, עצמאית, חוקרת, אמיצה ודעתנית העומדת על עקרונותיה ונאבקת על כל ערך חשוב בעיניו.
המשפחה היוותה בסיס לעולם הערכים של נובק, מילדות ועד בגרות. ניתן לראות את תרומתו והשראתו של כל אחד מבני המשפחה על התהוותו כאדם וכאמן. מאביו ישראל, מהנדס ואדריכל - למד את יכולת ההפשטה ההנדסית התלת ממדית. מאימו רחל אשר ניהלה מפעל משפחתי לרקמות אותנטיות - את החיבור לכל תחומי הטקסטיל ויכולות הניהול. מסבא שאלתיאל - את חשיבות ההשכלה, התפיסה החילונית וההכרה בחשיבות התנועה הציונית בעלייה לארץ ישראל. מסבתא תרזה את ערכי האורתודוכסיות והצורך בשמירה על המסורת. התא המשפחתי שהקים עם אשת נעוריו, שהפכה לאשתו ואם ילדיו, תקוה בן מנחם, היווה עוגן יציב יחד עם חופש, תנועה ומרחב לחקר היצירה. גם משפחתה של תקוה שאיבדה רבים מבני המשפחה בשואה, היוותה השראה עבורו להתמודדות עם האובדן והתמקדות בהווה.
למרות שהיה ללא השכלה פורמלית, הצליח נובק להיות בכל נקודת זמן ובכל תפקיד - מקורי, חדשני ובעל ראיה מרחבית לטווח ארוך.
ֿתחומי עבודתו הרב גוניים העידו על יכולת הטמעה וקליטה מהירה של שינויים תכנים וארגוניים.
לכן, נאמר עליו: "נובק הוא מוסד של איש אחד המחליט על אופיו, מטרותיו, קצב התפתחותו, יכולת מימושו הכלכלית ושיווקו".
נובק האמן היהודי ואהבתו לתנ"ך
האמונה החד משמעית בחשיבות התנ"ך וארץ ישראל, נובעים מהבית המסורתי - ציוני שבו נולד. דרך שטיחי הקיר האמנותיים אשר עסקו בנושאים תנ״כיים, ובעיקר "שיר השירים אשר לשלמה", ניתן ללמוד על כך שהספר היווה עבורו מקור השראה מרכזי לרעיונותיו ולחזונו. כפי שעולה מדבריו - "אני חילוני שאוהב את התנ"ך. התנ"ך הוא מורשת. כשניתן לי חופש העשייה חזרתי אל התכנים הנהדרים שיש בו. הרגשתי אפילו סוג של שליחות כי לא עסקו בכך בשטיחים אמנותיים".
נובק האמן הישראלי בן החורין
נובק העיד על עצמו שהוא אמן ורסטילי ואוטודידקט בתחום האמנויות הפלסטיות שאינו קופא על שמריו. הוא אמן חופשי באשר עיקר מעיניו, עוצמת לבטיו, ומיטב ציפיותיו נתונים לתהליכי היצירה ולפלאי ההתהוות המתגלים לנגד עיניו תוך כדי היצירה. הדרך והאמצעים חשובים מבחינתו לא פחות מהמטרה הסופית ומההישג המוגדר. בשנת 1984 נובק הקים את סדנת היצירה הראשונה שלו לשטיחי קיר אמנותיים בקריית ביאליק ולימים גם בדליית אל כרמל, אוספיה וכרמליה, שם ייצר והציג את את יצירות האמנות שלו באופן עצמאי וללא תלות באחרים. באותה תקופה נובק גם התמקד בהפקת תערוכות של יצירותיו במוזיאונים, גלריות, מוסדות ציבור ברחבי הארץ ובחו"ל. האוצרת "לאה פופר" כתבה על נובק: "חתימתו יוצאת הדופן כ"אמן ישראלי בן חורין" מגדירה את אישיותו. רוח חופשית, דעתנית, בעלת עוצמות יצירה רב תחומיות אשר לא מקבלת את חוקי ההתנהלות של מקבלי ההחלטות באשר להעצמת או הדחקת ערכו של אמן. עבודותיו של נובק זכו להכרה ארצית ובינלאומית מאוצרי מוזיאונים, מבעלי גלריות ומאספנים פרטיים. לא ניתן להפריד בין אישיותו כאומן הלוחם על עצמאותו האומנותית לבין חזונו ואהבתו הבלתי מסויגת לחומר הפיסולי הרך הננעץ בבד הקנבס".
נובק הרשים ביכולותיו כאמן רב תחומי, "המטמורפוזה בחומר, צורה, צבע ואות" שימשו אותו כנר לרגליו. פעילותו ודרך חשיבתו האמנותית סייעו לו ביצירת ה"שפה הנובקית".
